מקורות קרח תשסח- הסדר מונע את המרד
משרשי המצוה, לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש מן העצלה והשכהה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר, הפשיעה מצויה בו יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו, כי הרבה פעמים יסמכו שניהם כל אחד על חברו ותתבטל המלאכה מביניהם, זה דבר ברור לכל אדם, ודרך משל אמרו זכרונם לברכה [בבא בתרא כ"ד ע"ב], על כיוצא בזה, קדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא:
מצות שמירת המקדש:
שנצטוו הכהנים והלוים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה ולילה כל הלילה. ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, לא מהיות שום פחד מאויב חלילה, שנאמר [במדבר י"ח, ד'], ושמרו את משמרת אהל מועד. ולשון ספרי [כאן], ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת, הכהנים מבפנים והלוים אף מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת סביבו. ובמכילתא [ספרי זוטא כאן] אמרו, ושמרו את משמרת אהל מועד, אין לי אלא בעשה וכו'. הנה התבאר ששמירתו מצות עשה היא. ושם נאמר עוד, גדולה למקדש שיש עליו שומרין, אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרין לפלטרין שאין עליה שומרין, וידוע שפלטרין שם ההיכל:
משרשי המצוה מה שכבר כתבתי כמה פעמים, כי בכבוד הבית סבה לתת מוראו אל לב בני אדם, ובבואנו שם לבקש תחנה וסליחה מאת אדון הכל יתרבכו הלבבות אל התשובה במהרה, וכענין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצוה [מצוה צ"ח]. ומכבודו של בית הוא למנות עליו שומרין כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן, וכמו שבא במכילתא אינו דומה וכו', כמו שכתוב בסמוך:
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מדות פ"א מ"א -ב'], שארבעה ועשרים עדה שומרים אותו בכל לילה בארבעה ועשרים מקומות, הכהנים שומרים בשלשה מקומות מבפנים והלוים בכ"א מקומות מבחוץ. ומעמידין אחד שהוא מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו ואיש הר הבית נקרא, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן וחובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים בירושלם מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן על משמרו:
ויתר פרטיה, כגון היכן היו הלוים והכהנים שומרים, ואם אירע קרי לאחד מהם כיצד הוא עושה, וכיצד סדרן ומעשיהן סמוך לשחר, הכל מתבאר יפה בפרק ראשון ממסכת תמיד ומסכת מדות:
*משנה מסכת מדות פרק א*
(א) בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד. והלוים בעשרים ואחד מקום. חמשה, על חמשה שערי הר הבית. ארבעה, על ארבע פנותיו מתוכו. חמשה, על חמשה שערי העזרה. ארבעה, על ארבע פנותיה מבחוץ, ואחד בלשכת הקרבן, ואחד בלשכת הפרוכת, ואחד לאחורי בית הכפורת:
(ב) איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקין לפניו, וכל משמר שאינו עומד, אומר לו איש הר הבית, שלום עליך. נכר שהוא ישן, חובטו במקלו. ורשות היה לו לשרוף את כסותו. והם אומרים מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמרו. רבי אליעזר בן יעקב אומר, פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן, ושרפו את כסותו:
הלכות בית הבחירה פרק ח
א שמירת המקדש מצות עשה--ואף על פי שאין שם פחד מאויב, ולא מליסטים: שאין שמירתו אלא כבוד לו; אינו דומה פלטורין שיש עליו שומרין, לפלטורין שאין עליו שומרין. [ב] ושמירה זו, מצותה כל הלילה; והשומרין הם הכוהנים והלויים--שנאמר "אתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב), כלומר אתם תהיו שומרין לו. והרי נאמר "ושמרו את משמרת אוהל מועד" (במדבר יח,ד), ונאמר "והחונים קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרון ובניו, שומרי משמרת המקדש" (ראה במדבר ג,לח).
ו [ח] והיכן היו הלויים שומרים--על חמישה שערי הר הבית, ועל ארבע פינותיו מתוכו, ועל ארבע פינות העזרה מבחוץ, שאסור לישב בעזרה; ועל חמישה שערי העזרה חוץ לעזרה, שהרי הכוהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ: הרי שמונה עשר מקום. [ט] ועוד שומרים בלשכת הקרבן, ובלשכת הפרוכת, ואחורי בית הכפורת.
ז [י] ומעמידין ממונה אחד על כל המשמרות השומרים, ואיש הר הבית היה נקרא; והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה, ואבוקות דולקות לפניו. וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית, שלום עליך--ניכר שהוא ישן, חובטו במקלו; ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרין בירושלים מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמרו
הלכות כלי המקדש פרק ג
יג וכל הלויים מוזהרין על עבודת המזבח, שנאמר "אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו, ולא ימותו" (במדבר יח,ג)--לא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין. [י] וכשם שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכוהנים--כך הכוהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים, שנאמר "גם הם גם אתם" (שם). וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).
יד [יא] לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג); אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה
הלכות ביאת המקדש פרק ט
א זר שעבד במקדש--עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמיים: שנאמר "והזר הקרב, יומת" (במדבר יח,ז)--מפי השמועה למדו שאין חיוב זה, אלא לקרב לעבודה. והיכן הזהיר עליו, "וזר, לא יקרב אליכם" (במדבר יח,ד).
